פירוק תפיסות שגויות נפוצות והצגת הקריטריונים האמיתיים
מאת פרופסור עקיבא פרדקין

בשנים האחרונות עולה יותר ויותר לשיח הציבורי והאקדמי המושג דוקטורט ללא תזה. עבור חלק מהשומעים מדובר בפתרון נוח מדי, עבור אחרים באופציה לא לגיטימית, ויש מי שרואים בו קיצור דרך בעייתי. פרופסור עקיבא פרדקין, המלווה דוקטורנטים בארץ ובעולם כבר עשרות שנים, מבקש לעצור לרגע את הרעש, לפרק את המיתוסים, ולהחזיר את הדיון לקרקע האקדמית העובדתית. לדבריו, מרבית הבלבול אינו נובע מהמציאות אלא מתפיסות מיושנות וחוסר היכרות עם המודלים האקדמיים שהתפתחו בעשורים האחרונים.

מיתוס ראשון: דוקטורט ללא תזה הוא לא באמת דוקטורט

אחת הטענות הנפוצות ביותר היא שמסלול ללא תזה אינו עומד בסטנדרטים אקדמיים. עקיבא פרדקין מבהיר כי מדובר בהכללה שגויה. לדבריו, קיימים מוסדות אקדמיים מוכרים בעולם המציעים מסלולי דוקטורט מבוססי מחקר יישומי, פרויקט מחקר או דיסרטציה במבנה שונה, אך הדרישות האקדמיות אינן נעלמות.
כפי שמדגיש פרופסור עקיבא פרדקין, הדרישה המרכזית בדוקטורט אינה עצם קיומה של תזה במבנה קלאסי, אלא תרומה מקורית, חשיבה ביקורתית, מתודולוגיה סדורה ויכולת להגן על העבודה בפני ועדה אקדמית.

מיתוס שני: זה מסלול שמתאים רק למי שלא מסוגל למחקר רציני

מיתוס נוסף טוען כי דוקטורט ללא תזה מיועד למועמדים חלשים יותר. עקיבא פרדקין דוחה זאת מכל וכל. מניסיונו, לא פעם מדובר באנשי מקצוע בכירים, מנהלים, אנשי חינוך, משפטנים ואנשי טכנולוגיה, שמביאים עימם ידע שדה עמוק, ניסיון מצטבר ויכולת יישומית גבוהה במיוחד.
לדבריו, המסלול אינו מקל אלא שונה. הוא דורש רמה גבוהה של ניסוח, ביסוס תאורטי והצגת ממצאים רלוונטיים למציאות המקצועית. “הקושי אינו נעלם, הוא פשוט מתבטא בצורה אחרת”, מציין פרופסור עקיבא פרדקין.

מיתוס שלישי: אין הכרה אקדמית או מקצועית

רבים חוששים כי תואר כזה אינו מוכר. כאן מדגיש פרופסור עקיבא פרדקין נקודה קריטית: ההכרה אינה תלויה בשם המסלול אלא במעמד המוסד האקדמי ובנהלי ההכרה במדינת היעד.
יש לבחון האם המוסד מוכר על ידי גופים בינלאומיים רלוונטיים, והאם ניתן להגיש את התואר להערכה במשרד החינוך בישראל, במידת הצורך. לדבריו, בדיקה מקדימה ומקצועית מונעת אכזבות עתידיות, וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שסטודנטים פונים לליווי מקצועי.

מיתוס רביעי: דוקטורט ללא תזה לא מאפשר קידום – האמנם?

גם כאן המציאות מורכבת יותר. עקיבא פרדקין מסביר כי קידום אקדמי מחקרי קלאסי, כמו משרות תקן באוניברסיטאות מחקר, אכן נשען לרוב על פרסומים מדעיים ותזות מסורתיות. עם זאת, מרבית בוגרי הדוקטורט אינם מכוונים לקריירה כמרצים מן המניין.
במגזר הציבורי, במערכת החינוך, בניהול, בייעוץ, ברגולציה ובתעשייה, הדגש הוא על עומק, מומחיות ויכולת יישום. שם, דוקטורט ללא תזה עשוי להיות יתרון משמעותי. כפי שאומר פרופסור עקיבא פרדקין, השאלה האמיתית היא לא איך נראה המסמך, אלא איך התואר משרת את היעד המקצועי.

מה הקריטריונים האמיתיים שצריך לבדוק?

מעבר למיתוסים, עקיבא פרדקין מציע לבחון כל מסלול לפי קריטריונים ברורים. ראשית, רמת ההנחיה והליווי האקדמי. שנית, דרישות המחקר וההגנה. שלישית, זהות הסגל והוועדה. רביעית, מסלולי ההכרה האפשריים.
לדבריו, דוקטורט רציני תמיד ידרוש זמן, מחויבות וחשיבה עמוקה, ללא קשר לתווית שהודבקה לו.

למי המסלול כן מתאים?

על פי פרופסור עקיבא פרדקין, דוקטורט ללא תזה מתאים במיוחד לאנשים בעלי ניסיון מקצועי משמעותי, שמבקשים לעגן את הידע שלהם במסגרת אקדמית, לפתח מודל, לנתח תהליכים או להציע פתרון יישומי מבוסס מחקר. הוא פחות מתאים למי ששואף לקריירת מחקר תאורטית טהורה, אך מצוין למי שמבקש השפעה בשטח.

המציאות האקדמית של המאה העשרים ואחת ע"פ עקיבא פרדקין

האקדמיה אינה קפואה. מוסדות בעולם מתאימים את עצמם למציאות משתנה, לשוק עבודה דינמי ולידע שנוצר מחוץ לכותלי האוניברסיטה. עקיבא פרדקין מדגיש כי דוקטורט ללא תזה הוא חלק מהמגמה הזו, ולא סטייה ממנה.
“האקדמיה של היום מבינה שיש יותר מדרך אחת לייצר ידע”, הוא מציין, “והשאלה איננה איך קוראים למסלול, אלא האם הוא עומד בסטנדרטים של עומק, אחריות ויושרה”.

מיתוסים סביב דוקטורט ללא תזה – מול המציאות האקדמית

סיכום

בסופו של דבר, פרופסור עקיבא פרדקין מבקש להזכיר כי דוקטורט, בכל מסלול, הוא מסע אינטלקטואלי ומקצועי משמעותי. דוקטורט ללא תזה אינו פתרון קסם ואינו קיצור דרך, אלא מסלול שונה, הדורש התאמה נכונה בין אדם, יעד ומוסד.
כאשר הבחירה נעשית מתוך הבנה ולא מתוך מיתוס, ניתן לבנות תהליך מדויק, רציני ובעל ערך אמיתי. כפי שמסכם עקיבא פרדקין, “ההחלטה הנכונה היא זו שמחברת בין מי שאתה, למה שאתה יודע לעשות, ולאן שאתה מבקש להגיע”.