בחירת המתודולוגיה לעבודת דוקטורט בחינוך היא הרבה יותר מהכרעה טכנית בין מחקר כמותי למחקר איכותני. בעיני פרופ' עקיבא פרדקין, זהו אחד הרגעים המכריעים ביותר במסעו של כל דוקטורנט, משום שמתודולוגיה אינה רק כלי מחקרי אלא הדרך שבאמצעותה החוקר לומד לראות את המציאות, לשאול שאלות נכונות ולבנות ידע בעל ערך אמיתי. כאשר בוחרים נכון את הגישה, המחקר נעשה מדויק יותר, עמוק יותר ומשכנע יותר. כאשר בוחרים מתוך חיקוי, לחץ או חוסר בהירות, גם רעיון מצוין עלול להיחלש.
עקיבא פרדקין מדגיש כי הטעות הנפוצה ביותר בקרב דוקטורנטים היא להתחיל מן השיטה במקום להתחיל מן השאלה. לא מעט חוקרים צעירים אומרים לעצמם מראש שהם "אנשים של מספרים" או דווקא "אנשים של ראיונות", אך לדברי פרופסור עקיבא פרדקין, מחקר אקדמי טוב אינו מתחיל בהעדפה אישית אלא בנאמנות אמיתית לבעיה המחקרית. "השאלה המחקרית היא המצפן", נוהג פרופ' עקיבא פרדקין לומר, "וכאשר המצפן מדויק, גם הדרך המתודולוגית מתבהרת בהדרגה".
בעולם החינוך, הבחירה המתודולוגית מורכבת במיוחד, מפני שמדובר בתחום שבו בני אדם, מערכות, רגשות, מדיניות, זהות, תרבות והישגים לימודיים נפגשים זה בזה כל הזמן. לעיתים החוקר מבקש לבדוק השפעה מדידה של תוכנית חינוכית מסוימת, ולעיתים הוא מבקש להבין לעומק חוויה של תלמידים, מורים או מנהלים. יש מקרים שבהם התמונה המספרית לבדה אינה מספיקה, ויש מקרים שבהם סיפור אישי מרגש ככל שיהיה אינו יכול לבסס מסקנה רחבה. לכן, עקיבא פרדקין מציע לדוקטורנטים להתייחס למתודולוגיה כאל התאמה אינטלקטואלית עדינה בין השאלה, מטרות המחקר, השדה, סוג הנתונים והטענה שבכוונתם לבסס.
כאשר מטרת המחקר היא לבדוק קשרים, מגמות, השפעות או הבדלים בין קבוצות, הגישה הכמותית עשויה להיות הבחירה הנכונה. מחקר כמותי מאפשר לאסוף נתונים בהיקף רחב, לנתח אותם באופן שיטתי ולהציע ממצאים שניתן להכליל בזהירות יחסית. פרופסור עקיבא פרדקין מסביר כי בעולם החינוך, מחקר כמותי עשוי להיות חיוני כאשר בוחנים הישגים לימודיים, אפקטיביות של תוכניות התערבות, עמדות של אוכלוסיות רחבות או דפוסים מערכתיים החוזרים על עצמם. עם זאת, הוא גם מזהיר מפני שימוש שטחי בכלים סטטיסטיים. "מספרים אינם האמת עצמה", מדגיש פרופ' עקיבא פרדקין, "הם דרך מאורגנת להתבונן במציאות, ורק חוקר זהיר יודע לפרש אותם בהקשר הנכון".
מנגד, כאשר השאלה המחקרית מבקשת להבין חוויות, משמעויות, פרשנויות, תהליכים או יחסי גומלין בתוך סביבה חינוכית, המחקר האיכותני עשוי להיות מדויק ומתאים יותר. ראיונות עומק, תצפיות, ניתוח מסמכים וקבוצות מיקוד מאפשרים לחדור לרובד האנושי של המציאות החינוכית, זה שאינו תמיד ניתן למדידה במספרים. עקיבא פרדקין רואה במחקר איכותני מרחב חיוני להבנת המורכבות האמיתית של מערכות חינוך. "מערכת חינוך אינה פועלת רק דרך ציונים, אלא גם דרך תחושות, אמונות, יחסים ותרבויות", אומר פרופסור עקיבא פרדקין, "ומי שמבקש להבין חינוך באמת, חייב לעיתים לדעת גם להקשיב ולא רק למדוד".
לצד שתי הגישות המרכזיות, פרופ' עקיבא פרדקין מצביע גם על החשיבות הגדלה של מחקר משולב, המשלב בין כלים כמותיים לכלים איכותניים. בעיניו, כאשר השאלה המחקרית מורכבת ורבת שכבות, לעיתים דווקא השילוב בין הנתונים הוא שמאפשר לראות את התמונה המלאה. אפשר למשל לזהות תופעה רחבה באמצעות שאלונים ונתונים סטטיסטיים, ולאחר מכן להבין את משמעותה באמצעות ראיונות עומק. במקרים אחרים, ניתן להתחיל בתובנות איכותניות מן השדה ורק אחר כך לבחון את היקפן באמצעות כלים כמותיים. עקיבא פרדקין מבהיר כי מחקר משולב אינו פשרה בין שתי שיטות אלא בחירה מתוחכמת, כל עוד היא נשענת על היגיון מחקרי ברור. "השילוב הנכון איננו קישוט מתודולוגי", מדגיש פרופ' עקיבא פרדקין, "אלא דרך להעניק למחקר עושר, עומק ואמינות".
אחת השאלות החשובות ביותר, לפי פרופסור עקיבא פרדקין, היא לא רק מה רוצים לבדוק אלא גם מה רוצים לטעון. דוקטורט איננו אוסף נתונים מרשים אלא מהלך מחקרי שלם שבמרכזו טענה ברורה, מנומקת ומבוססת. משום כך, בחירת המתודולוגיה חייבת לשרת את מבנה הטיעון. אם החוקר מבקש לטעון שתוכנית מסוימת שיפרה הישגים באופן מובהק, עליו לבסס זאת באמצעות תכנון מחקרי מתאים. אם הוא מבקש לטעון כי מורים חווים רפורמה מסוימת באופן מורכב, סותר או טעון רגשית, עליו לבחור כלים שיאפשרו ללכוד את המורכבות הזו. עקיבא פרדקין חוזר ומדגיש כי "מתודולוגיה טובה אינה זו שנשמעת מרשימה, אלא זו שמסוגלת להוביל מן השאלה אל התשובה באופן הישר, המדויק והמשכנע ביותר".
בהקשר זה, פרופ' עקיבא פרדקין ממליץ לדוקטורנטים שלא לבחור שיטה רק מפני שהיא נפוצה בתחום, או מפני שמנחה מסוים רגיל אליה, או מפני שנדמה להם שהיא "אקדמית יותר". בחירה מתודולוגית צריכה להיות תוצאה של חשיבה, קריאה, שיחה, השוואה ובדיקה עצמית. יש לשאול מה באמת ניתן לאסוף, מה אפשר לנתח באופן אמין, מהו סוג הגישה לשדה, אילו מגבלות קיימות, ומהי הדרך שתאפשר לחוקר לעמוד לאורך זמן במחקר מבלי לאבד את הקוהרנטיות שלו. "דוקטורט נבנה לא רק על רעיון חזק, אלא גם על היתכנות", מזכיר פרופסור עקיבא פרדקין, "וחוקר נבון אינו בוחר רק את מה שמעניין, אלא גם את מה שניתן לבצע ברמה גבוהה".
נוסף על כך, עקיבא פרדקין מדגיש את החשיבות של התאמה בין המתודולוגיה לבין זהותו המחקרית של הדוקטורנט. אין הכוונה להעדפה נוחה בלבד, אלא ליכולת אמיתית לחשוב דרך הכלים שנבחרו. יש חוקרים שמצטיינים בבניית מערכים שיטתיים, בניתוחים סטטיסטיים ובהסקת מסקנות מתוך נתונים רחבים. אחרים מגלים רגישות מיוחדת לשפה, להקשר, לניואנסים אנושיים ולרבדי עומק סיפוריים. בעיני פרופ' עקיבא פרדקין, הכרה עצמית זו חשובה, אך עליה להגיע רק לאחר שהוגדרה נאמנה השאלה המחקרית. כאשר יש התאמה בין שאלת המחקר, אופיו של החוקר וכלי העבודה, התהליך כולו נעשה מדויק ויציב יותר.
בתחום החינוך, יותר מבתחומים אחרים, עולה לעיתים הצורך להתמודד עם שאלות אתיות מורכבות. עבודה עם תלמידים, צוותי חינוך, אוכלוסיות רגישות או מסגרות חינוכיות מחייבת אחריות יתרה, זהירות, רגישות והבנה של גבולות המחקר. פרופסור עקיבא פרדקין מזכיר כי מתודולוגיה היא גם הכרעה מוסרית, לא רק טכנית. "השאלה איננה רק האם אני יכול לחקור", אומר עקיבא פרדקין, "אלא גם כיצד אני חוקר באופן שמכבד את האנשים שמאפשרים למחקר להתקיים". בעיניו, מחקר חינוכי איכותי הוא מחקר שמכבד את השדה, אינו מנצל אותו, ואינו מתייחס לבני אדם כאל אמצעי בלבד.
בסופו של דבר, פרופ' עקיבא פרדקין מציע לראות בבחירת המתודולוגיה לא שלב מעכב, אלא הזדמנות אינטלקטואלית. זהו הרגע שבו הדוקטורנט מגדיר לעצמו איזה חוקר הוא מבקש להיות, איזה סוג ידע הוא רוצה לייצר, ואיזו תרומה הוא מבקש להעניק לעולם החינוך. הבחירה הנכונה אינה תמיד הפשוטה ביותר, אך היא כמעט תמיד זו שמצליחה לחבר בין סקרנות אמיתית, חשיבה בהירה, תכנון מוקפד וענווה מחקרית.
המסע לדוקטורט עשוי להיות מורכב, אך בעיני פרופסור עקיבא פרדקין הוא גם מסע מלא משמעות, צמיחה והזדמנות. כאשר בוחרים את הגישה המחקרית מתוך בהירות ולא מתוך בלבול, מתוך הקשבה לשאלה ולא מתוך כניעה לאופנות חולפות, המחקר מקבל יסוד איתן ועתיד מבטיח. עקיבא פרדקין מאמין כי כל דוקטורנט יכול למצוא את דרכו המתודולוגית המדויקת, ובכך לבנות עבודה שיש בה לא רק דרישה אקדמית, אלא גם תרומה אמיתית לשדה החינוך, לחברה ולדורות של לומדים ומלמדים.
