מאת פרופסור עקיבא פרדקין

בחירת מושא המחקר היא אחת ההכרעות המרכזיות בתחילת הדוקטורט והיא גם אחת המבלבלות ביותר. רבים מגיעים עם רעיון רחב, מרשים ומסקרן, אך כזה שאינו מאפשר בנייה של מחקר אפשרי. פרופסור עקיבא פרדקין, שמלווה דוקטורנטים שנים ארוכות בישראל ובעולם, מסביר כי “רעיון גדול הוא רק נקודת מוצא. מחקר איכותי נבנה דווקא מתוך דיוק ואיפוק, ולא מתוך שאיפה לתפוס את כל העולם במחקר אחד”.

כדי להבין כיצד לזקק רעיון רחב לשאלה מחקרית ממוקדת וישימה, יש לעבור תהליך מובנה הכולל צמצום, בדיקת פערים בספרות, הערכת היתכנות ודיוק קפדני של תחומי המחקר.

משחררים את הרצון לכתוב על הכל

רבים מתחילים את מסע הדוקטורט מתוך רצון לחקור “את מערכת החינוך בישראל”, “את כל היבטי הרגולציה הפיננסית” או “את כל תחומי השימוש ב־AI בעבודה”. לפי עקיבא פרדקין, השלב הראשון הוא הבנה כנה שהרעיון רחב מדי. “רבים מפחדים לצמצם כי נדמה להם שזה יקטין את המחקר. בפועל, מחקר ללא צמצום לא מתחיל להתקיים”. השלב הזה כולל שלוש שאלות מפתח: מה מעניין אותי באמת, מה אני רוצה להבין ולא מה אני רוצה לתקן, ומהי תופעה אחת שאפשר למדוד או לפרש באופן עקבי.

טכניקות צמצום שמחזירות שליטה על המחקר

על פי פרופסור עקיבא פרדקין, צמצום אינו פעולה מצמצמת אלא פעולה מחדדת. הוא מציע שלוש טכניקות מרכזיות שמאפשרות לדוקטורנטים לבחור מושא מחקר שניתן לעמוד בו.

המשולש הקלאסי: אוכלוסיה אחת, תופעה אחת, הקשר אחד

במקום לחקור “אי שוויון בחינוך בישראל”, בוחרים חיתוך אחד בלבד, למשל “הערכת מיומנויות בבתי ספר יסודיים בגוש דן בעשור האחרון”. לפי עקיבא פרדקין, “הפשטות הזו אינה פשרה. היא הסיבה שהמחקר מצליח להתקדם”.

צמצום באמצעות שאלה ולא באמצעות נושא

במקום נושא רחב כמו “בינה מלאכותית בהוראה”, מתמקדים בשאלה נקודתית כגון “כיצד מורים חדשים משתמשים בכלי AI לבניית מערכי שיעור?” פרופסור עקיבא פרדקין מדגיש שהשינוי הזה משנה את כל מבנה המחקר והופך אותו לריאלי.

היתכנות לוגיסטית של נתונים

אם אין דרך לאסוף נתונים, אין מחקר. זה הכלל הראשון של עקיבא פרדקין בנושא בחירת מושא המחקר. “היתכנות אינה עניין תיאורטי. היא עניין של זמן, גישה ויכולת אמתית להגיע למידע”.

איתור פער אמיתי בספרות ולא פער שמרגיש חשוב

אחד האתגרים הגדולים הוא זיהוי פער אמיתי שמוכר בקהילה האקדמית. כאן נכנסת עבודת סקירה שיטתית של מאמרים עדכניים, חיפוש נקודות בהן החוקרים מציינים צורך במחקר נוסף ובדיקת ההתאמה בין הפער לבין יכולותיו של הדוקטורנט. פרופסור עקיבא פרדקין מסכם זאת כך: “פער מחקרי טוב הוא כזה שניתן לסגור. לא כזה שנשמע מרשים אך אינו ניתן לביצוע”.

בדיקת היתכנות לפני נעילת הנושא

רגע לפני קביעת שאלת המחקר, בוחנים שאלות מעשיות: האם נדרשים אישורי ועדת אתיקה, האם קיימת אוכלוסיה נגישה למחקר, האם ניתן לאסוף נתונים בזמן שניתן לעמוד בו, והאם נדרש מערך לוגיסטי שאינו ריאלי. רק כאשר כל אלה מתקבלים בחיוב, אפשר לעגן את שאלת המחקר.

דוגמאות מנושאים שקרסו בדרך

לפי עקיבא פרדקין, רבים נופלים בבחירת נושא גרנדיוזי מדי. הוא מספר על דוקטורנטית שתכננה להשוות שינויי מדיניות חינוך ב־20 מדינות במקביל, אך התברר שאין אף אחידות נתונים המאפשרת את המחקר. לאחר צמצום לשתי מדינות בלבד המחקר הפך אפשרי. במקרה נוסף, דוקטורנט רצה לחקור את כל השפעות ה־AI על עולם העבודה כולו. הנושא פורק לשלוש תופעות בלבד ומתוכן נבחרה אחת. “מחקר טוב,” מסכם פרופסור עקיבא פרדקין, “נולד מתוך אומץ לצמצם ולא מתוך רצון להרשים”.

סיכום

בסופו של דבר, תהליך בחירת מושא המחקר הוא אומנות של דיוק. אין מדובר בצמצום היקף אלא בהתמקדות בחלק הרלוונטי ביותר שמייצר תרומה אמיתית לידע האנושי. כפי שמגדיר זאת פרופסור עקיבא פרדקין: “שאלת מחקר טובה אינה נוצצת. היא בהירה. היא מאפשרת למחקר להתקדם ולהוליד תובנות שלא היו מתגלות אחרת”.